יום ראשון כ' בניסן תשע"ד 20.04.2014
דף הבית צור קשר תורה@נט מידע שימושי מחלקות המועצה מי אנחנו דברי ברכה
טלפונים ומבנה המחלקה
זמני כניסת ויציאת השבת
השבת
העירוב
המלאכות האסורות בשבת
השבת

את מצוות שמירת השבת מוצאים אנו ב"עשרת הדיברות". לפי חז"ל קדמה השבת ליציאת מצרים ולמעמד הר סיני. על הפסוק "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" נאמר, כי משה שב לבית פרעה אחרי שערך סיור בקרב אחיו וראה את סבלותם בעבודת הפרך. הוא הצליח לשכנע את המלך להעניק יום שבתון לעבדיו - ולו רק מתוך האינטרס הצר שלו: שביום שבתון זה יוכלו לשמור על כוחותיהם לבל יכלו. מני אז ועד היום – לאורך כל דברי ימי עמנו – שני בסיסים מוצקים לשבת: האחד – מנוחה, השני – קדושה: "יום מנוחה וקדושה לעמך נתת".

ייחודה של השבת היהודית בא לידי ביטוי גם בהתרגעות מן הטרדה, ההתרוצצות והעמל של ימות החול, וגם בהענקת הממדים הרוחניים, הגודשים את סדר יומה של השבת ומטעינים לשומריה מחדש את ה"מצברים", שמכוחם ינועו שבוע ימים נוסף.

מדרש חז"ל מתאר את קובלנתה של השבת לפני הקדוש ברוך הוא. אמרה השבת: לכל אחד מימות השבוע נתת בן זוג, ורק אנו נותרתי בודדה. אמרה לה: כנסת ישראל תהיה בת-זוגך!

ואכן, ברית נצח כרותה בין עם ישראל ויום השבת, והשניים משלימים זה את זה – גם כאשר כרוך הדבר בהקרבה רבה עד כדי מסירות הנפש.

ההנמקה היסודית לעצם קיומה של השבת מופיעה בעשרת הדיברות (שמות כ) "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם, וינח ביום השביעי, על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו".

הנמקה זו, שמקורה בסיפור בריאת העולם ("ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה") באה להדגיש את מציאות השבת, שמקיימיה ממלאים תפקיד של עדים לבריאת העולם על ידי ה'. השבת הנה איפוא "זכרון למעשה בראשית" ומשמשת אבן יסוד לאמונה המונותיאיסטית.

בהפסיקנו כל עבודה לקראת שבת הממשמשת ובאה, הרינו מתייצבים קבל עולם ומלואו במתן עדות, כי הולכים אנו בדרכי הבורא: לאחר שיצר את העולם בשישה ימים, "וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה"; וכך עושים גם אנו.

נימוק שני לשבת היא היותה "זכר ליציאת מצרים". על פי הנוסח של "עשרת הדברות", המשוחזר על ידי משה רבנו. מנומקת השבת בהסבר שונה לחלוטין: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך ה' אלקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן צווך ה' אלקיך לעשות את יום השבת": השבת לא באה איפוא בערך אוניברסלי בלבד, אלא גם כבעלת ערך לאומי ממדרגה ראשונה.

המעבר השבועי מן החול אל הקודש, מן העבודה אל המנוחה, הוא כמעבר מעבדות לחירות, כפי שהיה הדבר בצאת אבותינו ממצרים. תפקידה של השבת לתת לנו את התחושה, שההיסטוריה חוזרת על עצמה: נס יציאת מצרים, נס הגאולה של היציאה מחושך לאור ומשעבוד לגאולה. מדי שבת בשבת אנו מעלים את נס יציאת מצרים, על כל המשתמע מהמאורע ומתוצאותיו: יד ה', שכיוונה את הדברים בנסים ונפלאות, מעמד הר סיני, כיבוש ארץ ישראל וההתנחלות בה.

דגש נוסף מושם בשבת על היותה מחנכת לשוויוניות בין בני האדם ולדאגה שווה לכל הנבראים בצלם, כולל בעלי חיים המשמשים את האדם: "ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות, למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר" (שמות כג). גם בעשרת הדיברות מודגש רעיון השוויון, בפסוק "לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך, ועבדך ואמתך, ושורך וחמורך וכל בהמתך, וגרך אשר בשעריך, למען ינוח עבדך ואמתך כמוך".

אין צורך לפרט מגמה זו של חינוך עם להערכה נכונה של השבת. גם אלה, המצויים כל ימות השבוע בשולי החברה, שווים הם בשבת. די להציץ בבתי הכנסת, בפרט ביום שבת, כדי לראות עשירים ועניים מתפללים בצוותא ולומדים בשיעור אחד, בחינת "אב אחד לכולנו". אין עובד ואין מעביד בשבת, והכול שווים לפני המקום.

מן העם היהודי, המתכנה גם "עם הספר", נדרשת עליונות בתחום הרוח והמחשבה – משימה, בה עמד בכבוד למרות סערות הימים והמשברים לאורך התקופות.

היכן ימצא כיום עם, העוסק בבניין הארץ, את הפנאי הדרוש להתמסר לערכים של רוח ולשמור על עליונות אינטלקטואלית? – גם לשם כך ניתנה השבת: יום אחד בשבוע יוקדש ללימוד תורה, להגות, לחשיבה, להתעלות רוחנית של ממש. יום אחד יתנתקו מעולם החומר, מן הקניינים הגשמיים ומן ההישגיות המטריאליסטית.

יום שכולו רוח – יש בו כדי להקרין גם על שאר ימות השבוע.

רעיון אחר, הגלום במהותה של השבת, הוא היותה בסיס להתחברות מחודשת של המשפחה, הידוק הקשר בין בני הבית וקיום יחסי ידידות עם הסביבה הקרובה.

מה המצב במציאות חיינו כיום? ביום – עסוקים וטרודים, בערב – כל אחד ועיסוקי שעות הפנאי שלו: טלוויזיה, שיעורי בית, בילויים; והעייפים מעמל היום מקדימים לשכב לישון. המפגשים בין בני הבית, אם קיימים בכלל, הם חטופים.

משברים רבים בחיי זוגות ובין הורים לילדיהם היו נמנעים, אילו נמצאה הדרך לשיחה מלב אל לב, לחיפוש אחרי מכנה משותף ולהבנה הדדית, הנוצרת תוך כדי הידברות. גם כאן תורמת השבת תרומה נכבדה: יום אחד בשבוע אין בו עבודה, אין הכנת שיעורים, אין יציאה לבילויים ואין צפייה בטלוויזיה; אין בו עבודות בית, ושאלת "לאן הערב?" אינה מטרידה בליל שבת: המשפחה כולה מסבה סביב שולחן השבת. נרות, מפה צחורה, שולחן ערוך בחגיגיות, "קידוש", זמירות שבת, דברי תורה והגות – כל הווי השבת. לנוכח כל אלה אינך יכול שלא לדבר, שלא להיפתח ולהשיח עם בני הבית את שעל לבך, או לשאול אותם מה שרצית לשאול משך כל השבוע. תרבות של שיחה עשויה להתפתח כאן, ליד השולחן. ניתן לשמוע ולהשמיע זה לזה, להעמיק הכרויות ולגלות זוויות חדשות ומפתיעות, עליהן לא ידענו. גילויים אלה – הם השוברים, בסופו של דבר, את המונוטוניות והשגרה ומעניקים לחיים מימד מפתיע ומרענן.

"שמור וזכור בדיבור אחד, השמיענו אל המיוחד" שרים אנו בפיוט "לכה דודי", הנאמר בתפילת קבלת שבת. משפט זה מבוסס על מאמר חז"ל האומר, כי שתי מלים אלו השמיענו ה' באורח נס בבת אחת. כך מוסבר השוני שבגרסות המקרא: פעם "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ) ופעם "שמור את יום השבת לקדשו (דברים ה).

שתי הנוסחאות כאחת נכונות הן: "זכור הוא חיוב ממנו למדים, כי יש לעשות פעולות חיוביות, אשר תייחדנה את "יום השבת לקדשו" – להפרישו משאר ימות השבוע. במילים אחרות: הדלקת הנרות, תפילות השבת, הקריאה בתורה וה"הפטרה", ה"קידוש" וה"הבדלה", סעודות השבת והזמירות המתלוות אליהן – כל אלה הם ציוויים, הנובעים מהדיבר הרביעי בעשרת הדיברות: "זכור את יום השבת לקדשו". פעולות אלו נועדו לזכור ולהזכיר את ייחודה של השבת ואת צביונה המיוחד.

לעומת ה"עשה" שב"זכור", באה הפנייה "שמור" להזכיר לנו את האיסורים על המלאכות, שאין לעשותן בשבת; את ה"לא תעשה".

מכאן, שמוטלת עלינו החובה לשמור את השבת ולהישמר מלחללה; לדעת את ההלכה הקובעת, אילו הלכות אסורות בשבת מן התורה, ואילו אסורות מגזירת רבנן; אילו הולמות את רוח השבת ואופייה, ואילו נוגדות את מהות היום הקדוש.

"שמור וזכור בדיבור אחד" – שני צדדים למטבע השבת: הצד החיובי, הגלום ב"זכור"; והצד של הצוויים, המונעים מאתנו לעשות דברים הנעשים משך כל ימות השבוע – הגלום ב"שמור". נניח לרגע, שאדם נוטל גלולת שינה ביום שישי לפנות ערב וישן בהשפעתה עשרים וחמש שעות רצופות, עד צאת השבת. האם קיים את מצוות השבת? לכאורה, הוא שמר את השבת – אך למעשה לא קיים אותה. הוא אמנם לא חיללה, אך בכך – אומרת לנו התורה – לא דע, שכן הוא לא זכר לקיים את השבת על צדדיה החיוביים, שמטרתם השראת קדושה יתירה ורוממות רוח.

בדברים אלה באנו לסלק טעות נפוצה, הרווחת בקרב אלה שתודעת השבת אינה תופסת אצלם את מקומה הראוי. הם רואים בשבת אוסף של "איסורים", "לאווים", לקט של מיני "טאבו": לא לנסוע, לא לעשן, לא להדליק אור, לא ים, לא כדורגל ולא טלוויזיה בשבת – כאילו השבת כולה מתמצית באיסור מלאכה. ברור, שגישה זו מבוססת על חצי אמת, שכן לשבת אופי חיובי, שהוא הדומיננטי ואינו פחוּת ממצבור האיסורים והלאווים. אל השבת יש להתייחס לא רק כאל יום מנוחה פיזית בלבד, אלא כיום שבו ניתן לאדם להגיע להתעלות רוחנית. כל אותם דברים, הגורמים לנו לכאורה עונג: נסיעות, רחצה בים, צפייה במשחקי כדורגל וכד' – אין בהם משום חוויה רוחנית. מקומם בימות החול הרגילים, ואנו הרי נצטווינו: "זכור את יום השבת לקדשו".


מנהלה תרומות ומעשרות בתי כנסת והדרכה דתית תשמישי קדושה ושעטנז מקוואות וטהרת המשפחה כשרות מזון ובשר נישואין


מרן הרב ישראל מאיר לאו שליט"א - הרב הראשי
מר רון חולדאי - ראש עיריית ת"א
מר אלדד מזרחי - ראש המועצה הדתית
אודות המועצה הדתית
קצת היסטוריה...
רבנים ראשיים לדורותיהם
חברי המועצה הדתית
מבנה ארגוני של המועצה
ספר טלפונים
נישואין
כשרות מזון ובשר
מקואות וטהרת המשפחה
תשמ"ק, גניזה ושעטנז
בתי כנסת והדרכה דתית
תרומות ומעשרות
שבת ועירובין
בית המטבחיים
פניות הציבור והסברה
בית הוראה מרכזי
מינהלה
מתקני גניזה בעיר
זמני כניסת ויציאת השבת
עסקים כשרים בת"א-יפו
בתי כנסת בת"א - יפו
רשימת מוהלים בת"א-יפו
רבני שכונות בת"א-יפו
מועצות דתיות בארץ
בתי דין הרבניים
רבני הישובים בארץ
חברות קדישא בארץ
מוסדות חסד
קישורים מומלצים
חופש המידע
תשלומים וטפסים
לוח זמני כניסת ויציאת השבת
שאלות ותשובות
מועדי ישראל
רעיונות לפרשת השבוע
מעגל החיים